תולדות חייו של דוד בן-גוריון

דוד יוסף גרין נולד בי"ז בתשרי תרמ"ז (16.10.1886) בעיירה פלונסק שבפולין, כילדם השישי של שיינדל ואביגדור גרין. בית משפחת גרין בית ציוני ושימש מרכז לתומכי הרעיון הציוני. דוד לומד בחדר מתוקן שם, מעבר ללימודי קודש, לומד הוא גם את השפה העברית כשפת יום יום. בגיל 14 יסד עם כמה נערים בני גילו אגודה ציונית בשם "עזרא", שמטרתה לחזק את מעמד השפה העברית וללמד אותה את בני הנוער העיירה.

1906 -

י"ז באלול תרס"ז, 9 בספטמבר 1906 עלה דוד גרין, בן העשרים, לארץ ישראל. הוא נחת בנמל יפו ובאותו ערב כבר עשה את דרכו, יחד עם כמה מבני העיירה שלנו, לפתח תקווה. שם התנסה לראשונה בעבודת האדמה. בהמשך ינדוד בין המושבות השונות. תקופה מסוימת עבד ביקב בראשון-לציון ובכפר-סבא. במקביל הופך דוד להיות חבר הוועד הזמני, שמנהיג את מפלגת פועלי ציון, יחד עם ישראל שוחט.

1907 -

שנה לאחר עלייתו לארץ ישראל עובר דוד גרין לסג'רה, בגליל. "פה בסג'רה מצאתי סביבת המולדת שכל כך ערגתי לה" (זיכרונות, כרך א', עמ' 35).

תולדות חייו של דוד בן-גוריון
1910 -

יחד עם יצחק בן-צבי ורחל ינאית עובר דוד גרין לירושלים ויחד הם הופכים להיות מערכת עיתון 'האחדות'. בעקבות כך מאמץ לעצמו דוד את שם המשפחה בן-גוריון.

1912 -

דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי התקבלו ללימודי משפטים באוניברסיטת קושתא (איסטנבול), בטורקיה. זאת על מנת להצליח לייצג את יהודי האימפריה מול השלטון העות'מאני בצורה טובה יותר. כשהגיע לחופשה מן הלימודים בארץ (בקיץ 1914) פרצה מלחמת העולם הראשונה.

1915 -

גורשו יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון מהארץ בעקבות פעילות ציונית ונתינות רוסית, והוגלו לאלכסנדריה אשר במצרים. באותה שנה יצאו שניהם לניו-יורק, והחלו בארגון תנועת "החלוץ".

1917 -

בדצמבר 1917 נשא לאישה את פולה מונבז. לזוג נולדו שלושה ילדים: גאולה, עמוס ורננה.

1918 -

ארגנו בן-גוריון ובן-צבי תנועת ההתנדבות לגדודים העבריים, בין המתנדב היה גם בן-גוריון בעצמו. עם הכיבוש הבריטי חזר בן-גוריון לארץ-ישראל, בה החלה פעילותו בתנועת העבודה, יחד עם ברל כצנלסון.

1921 -

נבחר למזכירות הוועד הפועל של הסתדרות העובדים בארץ ישראל, עד 1935 שימש כמזכיר הכללי של הסתדרות העובדים בא"י. "ציבור העובדים הצומח וגדל בארץ מתוך העלייה רואה את עצמו לא רק כהתחלה של מעמד עובד בריא ונורמלי, אשר לא ניתן כמוהו לעם היהודי בגולה, אלה גם גרעין וכדיוקן-העתיד של עם עברי חדש" (ממעמד לעם, עמ' ע')

1935 -

נבחר כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית והסוכנות היהודית. בכך נעשה למנהיג רשמי של התנועה הציונית בעולם.

1939 -

עם פרסום "הספר הלבן", לפיו הגבילו הבריטים עליה והתיישבות יהודית, קבע בן-גוריון את קווי המאבק על ידי הגברת ההעפלה והקמת נקודות התיישבות גם במקומות אסורים מטעם השלטון הבריטי.

1942 -

תוך כדי מלחמת העולם השנייה, יזם בן-גוריון יחד עם דר' חיים ויצמן את "ועידת בילטמור" – הועידה הכללית הראשונה של ציוני אמריקה. הוועידה אישרה את "תכנית בילטמור" הדורשת, בין היתר, הקמת כוח צבאי יהודי ופתרון צודק לבעיית חוסר המולדת של העם היהודי.

1945 -

ביקר במחנות העקורים שהוקמו על אדמת גרמניה אליהם הגיעו יהודים שהצליחו לשרוד את המלחמה. "ראיתי בברגן-בלזן קברות האלפים אשר נרצחו יום-יום על-ידי הנאצים, וראיתי השרידים המעטים שניצלו בדרך נס, ובלבם להטה האהבה למולדת ". (הזקן והעם: איגרות אישית של דוד בן-גוריון, עמ' 94)

1947 -

קיבל לידיו את תיק הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית, במהלך מס' חודשים עורך את 'סמינר קק"ל' שבמהלכו מכשיר בן-גוריון את הקרקע להקמת צבא למדינה היהודית.

בכ"ט בנובמבר 1947 נתקבלה החלטת עצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל על פי ועדת אונסקו"פ. בן-גוריון מקבל את התוכנית בשם העם היהודי, יום למחרת נפתחה מלמת העצמאות.

1948 -

ב-ה' באייר תש"ח, 14.5.1948, לאחר עזיבת הבריטים את גבולות ישראל, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. עם ההכרזה על קום המדינה עמד בראש הממשלה הזמנית בה כיהן גם כשר ביטחון. במלחמת העצמאות ניצח בן-גוריון על המערכה ופיקד על עיצוב כוחו ודמותו של צה"ל. הכרעותיו הצבאיות קבעו את מהלך המלחמה.

מוסדות בן-גוריון
1949 -

5 בדצמבר 1949, לקראת הדיון בעצרת האו"ם בנושא בינאום ירושלים, נואם דוד בן-גוריון בישיבת הכנסת ומכריז כי ירושלים היא "בירת הנצח של ישראל" ו"לב לבה של מדינת ישראל".

1952 -

בן-גוריון מעלה בכנסת את רעיון הסכם השילומים מול ממשלת גרמניה. הרעיון גורר מחאות רבות בעם, אשר רבים ממנו מרגישים כי הוא 'מכמת' את סבלם של היהודים בשואה.

1953 -

בדצמבר 1953 התפטר מן הממשלה והכנסת, ועלה לקיבוץ שדה-בוקר שבנגב על מנת לתת דוגמה אישית ולעודד את הנוער לבוא ליישב את הנגב.

1955 -

בפברואר 1955 חזר לכהן בתפקיד שר הביטחון, בנובמבר 1955 נבחר לראש הממשלה ושר הביטחון.

1956 -

באוקטובר 1956, לאחר מגעים עם צרפת ובריטניה, הכריז בן-גוריון על היציאה למבצע "קדש" ונכבש חצי האי סיני. בעקבות לחצי המעצמות – הורה בן-גוריון על נסיגה.

1963 -

בהיותו בן 77, החליט בן-גוריון להתפטר מראשות הממשלה.

1968 -

פולה בן-גוריון נפטרה במפתיע משבץ מוחי.

1971 -

בגיל 85, התפטר מחברותו בכנסת, פרש כליל מפעילות פוליטית, והקדיש את זמנו לכתיבת זיכרונותיו.

1973 -

בשבת, ו' כסלו תשל"ד, 1.12.73, בגיל 87, נפטר דוד בן-גוריון ונקבר במדרשת שדה בוקר, ליד קבר רעייתו, בחלקת הקבר אותה בחר בחייו.

דילוג לתוכן