דוד יוסף גרין נולד בי"ז בתשרי תרמ"ז (16.10.1886) בעיירה פלונסק שבפולין, כילדם השישי של שיינדל ואביגדור גרין. בגיל 14 יסד עם כמה נערים בני גילו אגודה ציונית בשם "עזרא", שחבריה התחייבו לדבר עברית.
ב-1906 הגיע בן-גוריון ליפו. ביום עלייתו הלך לפתח-תקווה. תקופה מסוימת עבד ביקב בראשון-לציון ובכפר-סבא.
ב-1907 עלה לגליל והשתקע בסג'רה.
מ-1921 עד 1933 שימש מזכירה הכללי של הסתדרות העובדים בא"י, שהיה ממייסדיה.
ב-1935 נבחר כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית. הוא כיהן בתפקיד זה עד לערב הקמת המדינה, אז נבחר לתפקיד יושב ראש "מנהלת העם".
ב-1939, כאשר פורסם "הספר הלבן", לפיו הגבילו הבריטים עליה והתיישבות יהודית, קבע בן-גוריון את קווי המאבק על ידי הגברת ההעפלה והקמת נקודות התיישבות גם במקומות אסורים מטעם השלטון הבריטי.
בשנת 1942 יזם את "ועידת בילטמור" שאישרה את "תכנית בילטמור" שלו.
ב-1945 ביקר במחנות שארית הפליטה באירופה.
ב- 1947 קיבל לידיו את תיק הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית.
בכ"ט בנובמבר 1947 נתקבלה החלטת עצרת האו"ם על חלוקת א"י.
ב-ה' באייר תש"ח, 14.5.1948, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל.
עם ההכרזה על קום המדינה עמד בראש הממשלה הזמנית בה כיהן גם כשר ביטחון.
במלחמת העצמאות ניצח בן-גוריון על המערכה ופיקד על עיצוב כוחו ודמותו של צה"ל. הכרעותיו הצבאיות קבעו את מהלך המלחמה.
ב-1949 יזם את העברת משרדי הממשלה לירושלים. הוא המשיך לכהן בתפקיד ראש-הממשלה ושר הביטחון (פרט לתקופה שבין דצמבר 1953 לנובמבר 1955) עד התפטרותו הסופית מהממשלה, ביוני 1963.
בדצמבר 1953 התפטר ועלה לקיבוץ שדה-בוקר שבנגב. במתן דוגמא אישית להתיישבות רצה לעודד צעירים ליישוב הנגב.
בפברואר 1955 חזר לכהן בתפקיד שר הביטחון.
בנובמבר 1955 נבחר לראש הממשלה ושר הביטחון.
באוקטובר 1956, לאחר מגעים עם צרפת ובריטניה, התקיים מבצע "קדש" ונכבש חצי האי סיני. בעקבות לחצי המעצמות - הורה בן-גוריון על נסיגה.